נעים להכיר, צב ים
צבי ים הם זוחלים ימיים, אשר התפתחו לפני כ- 200 מיליון שנה מהצבים היבשתיים. צבי הים מותאמים לחיים במים, אך עדיין חולקים מספר תכונות עם אחיהם מהיבשה.
כמו כל הזוחלים, גם צבי הים הם בעלי חיים בעלי דם קר (למעט צב הים הגלדי). משמעות הדבר שאינם מסוגלים לווסת את חום גופם ולכן טמפרטורת גופם זהה תמיד לטמפרטורת הסביבה. משום כך, צבי הים רגישים מאוד לשינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולא יוכלו לשרוד במים חמים מאוד או קרים מאוד. ככלל, צבי הים יכולים לחיות בטמפרטורה של 17 עד 30 מעלות צלסיוס.
בדומה לצבים היבשתיים (ועל אף היותם בעלי חיים ימיים) צבי הים נושמים אויר באמצעות ריאות; לצבי ים אין זימים כמו לדגים, אלא ריאות - ממש כמו לבני האדם. על מנת לנשום, צבי הים עולים לפני המים, מוציאים את הראש ושואפים אוויר דרך הפה. ואולם, צבי הים נושמים בתדירות נמוכה יותר מבני אדם, מה שמאפשר להם להשאר זמן רב יותר מתחת לפני המים. כמה זמן? התשובה תלויה בעיקר בטמפרטורת המים וברמת הפעילות של הצב. כשטמפרטורת המים נמוכה יחסית, צב בריא יכול לישון בקרקעית הים מספר שעות רצופות. אם הצב שוחה במרץ, וטמפרטורת המים גבוהה, הוא יצטרך לנשום כל כמה דקות. הזמן המקסימלי המתועד עבור צב ים חום בים התיכון הוא 10 שעות!
נקבת צב ים ירוק מטילה ביצים. צילום: יניב לוי
עדות נוספת למוצאם של צבי הים מהצבים היבשתיים ניתן למצוא בתהליך הרבייה: בעוד שצבי הים הזכרים יבלו את כל חייהם בים, הנקבות עולות ליבשה על מנת להטיל את ביציהן. בכל שנה, בעונת ההטלה, נקבות צבי הים עולות על חופים ברחבי העולם, חופרות בור בעומק של עשרות סנטימטרים ומטילות בו עשרות ביצים. עם סיום ההטלה וכיסוי הקן, תחזור נקבת צב הים אל הים, ולעולם לא תפגוש את צאצאיה. אותם צאצאים, הקרויים "אבקועים", יבקעו כעבור כחודשיים, יגיחו מן הקן ויזחלו אל הים. במהלך תקופת ההדגרה בחוף הים והזחילה על החוף מתרחש תהליך שנקרא "החתמה", אשר בזכותו נקבות צבי הים חוזרות בבגרותן להטיל את ביציהן באותו החוף שבו הן עצמן בקעו.
צבי הים הם יצורים סוליטריים - הם חיים כיחידים ונפגשים רק לצורכי רבייה, או במפגשים מקריים באזורי שיחור המזון. במהלך חייהם, הם נודדים מאות קילומטרים בחיפוש אחר מזון ותנאי מחייה הולמים, וחוזרים לחופי ההטלה בכדי להתרבות. בים התיכון, צבי הים מגיעים לבגרות מינית בגיל 20-30 שנה. רק אז ניתן להבדיל בין הזכרים והנקבות: בעוד שזנבותיהן של נקבות צבי הים נותרים קצרים, צבי הים הזכרים מפתחים זנב ארוך המשמש גם כאיבר המין הזכרי.
מזונם של צבי הים משתנה בהתאם למין, ולשלב ההתפתחותי. כך למשל, צבי ים ירוקים ניזונים בצעירותם מחסרי חוליות שונים כגון כוכבי ים, סרטנים ודיונונים, אך בבגרותם הם צמחוניים כמעט לחלוטין. צבי הים החומים, לעומת זאת, ניזונים בעיקר מחסרי חוליות ימיים במשך כל ימי חייהם.
צב ים קרני ניזון מאלמוגים רכים. צילום: גולן ריידר
ומי אוכל את צבי הים? מרבית הטורפים הימיים לא מסוגלים לטרוף צבים בוגרים ובריאים, בעיקר בשל גודלם והשריון הקשה המגן עליהם. חריגים לכך הם כמובן כרישים גדולים. בצעירותם, לעומת זאת, סכנת הטריפה היא איום ממשי. עוד לפני שבקעו, ביצי צבי הים הם מזון חביב על שועלים. האבקועים הזוחלים אל הים חשופים לטריפה על ידי סרטני חולות וכן על ידי עופות מים, כגון שחפים. בתום הזחילה המאומצת מגיעים האבקועים אל הים, שם מחכים להם דגים גדולים (כמו דג הלוקוס) ושאר טורפים. הסכנות המאיימות על הצבים הצעירים במהלך חייהם רבות: מתוך כ- 100 אבקועים, רק אחד יגיע לבגרות מינית.
צבי הים הבוגרים אמנם חשופים פחות לטריפה, אך נפגעים באופן יום-יומי כתוצאה מפעילות אנושית בחופים ובים. צבי הים עלולים להסתבך בשקי פלסטיק ובפסולת, ברשתות ובקרסים, להיפגע מסירות ולהיפגע מהדף. כיום, כל שבעת מיני צבי הים בעולם נתונים בסכנת הכחדה.
צילום תמונה ראשית: ניקו אדמסקי